פסק-דין בתיק ת"ק 41195-09-12

עיקר טענות הצדדים

1.    התובעת הזמינה אצל הנתבעת 2 (להלן: "האולם") אירוע עבור 250 מוזמנים. ארבעה ימים לפני מועד האירוע, התברר לתובעת כי מספר המוזמנים שאישרו הגעתם גבוה מכך ולפיכך תיקנה את מספר המנות המוזמנות ל- 299, ושילמה את שווי המנות שנוספו ושכר מלצרים הנדרש בשל כך.

לאחר האירוע התברר כי בפועל הגיעו 262 אורחים לפיכך ביקשה התובעת החזר עבור 37 מנות ששולמו על ידם בסך 10,545 ש"ח.

2.    עוד טענה התובעת, כי השירות שניתן לאורחים היה לקוי והיא עתרה לפיצוי נוסף, בסך של 2,500 ש"ח (בגין אי אספקת שתיה וקינוחים), ועוד 4,000 ש"ח כפיצוי בגין עוגמת נפש.

3.    לעניין כמות המנות טענה הנתבעת כי המספר הרלוונטי הוא מספר האורחים שהוכנו עבורם מקומות ומנות, קרי הנתבעת נערכה ל- 299 אורחים מבחינת מזון, שתיה, כמות מלצרים, עריכת שולחנות וכו'. אי לכך החיוב בתשלום בוצע על פי הסכם ההזמנה של המנות שהוזמנו ונערכו על ידי נתבעת 2 והוא אינו נגזרת של האורחים שהגיעו בפועל.

לטענת הנתבעת, הוצע יין לכל האורחים לכל אורך האירוע והוגשו קינוחים לכל השולחנות וללא הגבלה.

דיון והכרעה

4.    לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וראיותיהם ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות משפט, הכל כפי שיפורט להלן.

5.    המנות העודפות:

התובעת למעשה אינה חולקת על כך שהיא הגדילה את ההזמנה ל-299 אורחים אלא שהיא סבורה שלמרות הגדלת ההזמנה היא אינה צריכה לשלם עבור האורחים שלא הגיעו.

התובעת טענה שמאחר והיא מחויבת לשלם עבור מנות רזרבה אם היתה משתמשת בהם - הרי שאותו דין צריך לחול גם כלפי הנתבעת אשר צריכה להיות מחויבת להחזיר את התשלום בגין המנות של האורחים שלא הגיעו בסופו של דבר.

טענה זו אין על מה שתסמוך: מאחר וקיים בין הצדדים חוזה הקובע את מסגרת הזכויות והחובות של כל אחד מן הצדדים, הרי שאין מקום לקרוא לתוכו חיובים ותניות שלא כלולים בו.

למה הדבר דומה? למקרה של אורח המזמין 5 חדרים בבית מלון כדי לארח משפחה מורחבת ללינת לילה אחד, ובסופו של דבר משתמש רק בארבעה מהם. אורח זה לא יוכל להיות פטור מתשלום עבור החדר בו לא נעשה שימוש. בדומה, במקרה בו הוזמנו בתחילה 4 חדרים, הוסף חדר נוסף להזמנה אך עקב אי הגעת מקצת האורחים לא נעשה שימוש בחדר הנוסף - גם אז לא יכול האורח לקבל החזר עבור התשלום שבוצע עבור החדר החמישי.

כך גם בענייננו: התובעת התחייבה לשלם עבור המנות המוזמנות בלא כל אפשרות לקבל זיכוי בהעדר הגעה של אורחים, ולכן בית המשפט אינו יכול להוסיף לתוך ההסכם תניה כזו.

6.    לעניין השירות:

התובעת טענה בכתב התביעה כי הובטח לה שתוגש בירה לאורחים בקבלת הפנים וכי המלצרים יציעו לאורחים לשתות יין, וכן כי יוגשו קינוחים בכל השולחנות, והתחייבויות אלה לא קוימו.

התובעת לא טענה כי הערות אלו הועברו למלצרים או לנציגי הנתבעת במהלך האירוע, וזאת על אף שהנתבע 1 שהעיד בדיון הבהיר שהיה נוכח במקום במהלך האירוע כמנהל המקום על מנת לוודא שהכול יתנהל באופן הראוי.

בנוגע לקינוחים אני מקבלת את עדות הנתבע 1 כי אין כל מחסור בקינוחים, וכי "אני יכול להגיד מידיעה אישית שכל השולחנות קיבלו קינוחים" וכן את דבריו כי "על כל שולחן יש תפריט, כך שכל אורח יודע מה הוא אמור לקבל. אמנם, יכולה להתקבל הטענה כי האורחים לא יכלו לדעת כי מגיעה להם בירה בקבלת הפנים וכי היה על המלצרים להציע יין ליושבים סביב השולחנות, אך קשה לקבל טענה לפיה האורחים לא הבחינו בכך שלא הוגשו להם קינוחים.  

הנתבעת צרפה לכתב ההגנה את דפי המשוב שמילאו האורחים בכל השולחנות ולא היה בהם כל ביטוי לתקלה בשירות שנטענה על ידי התובעת. לעניין זה אציין כי האורחים לא נמנעו מלהעביר ביקורת כאשר סברו שיש לה מקום. למשל, צוין במשוב אחד כי האוכל היה קצת מלוח מידי, ובאחר כי הבצל המטוגן ליד הדג היה מיותר ולא טעים.